הכרחי הוא שהשנאוצר יקבל את המשמעת המינימלית, שכל כלב אחר בעצם, שחי בחברתנו, צריך לקבל. יהיה זה חסר תועלת לחלוטין שנכעס עליו או נעניש אותו על שעשה דבר, שלא חינכנו אותו לפני כן שאין לעשותו. הכלבים נותנים לנו בסופו של דבר את מה שהשקענו בהם, ואם התוצאה היא כלב מפונק, אל לנו להאשים את הכלב, אלא לחפש את האשם בנו ובדרך אותה חינכנו, או לא, את כלבנו.
זה לא קל כשלפנינו זוג עיניים מבקשות רחמים, לשמור על פנים חמורות סבר ורצינות, אבל השנאוצר הוא אינטליגנטי ופיקח, הוא יקלוט מיד את הצד החלש הזה שבכם וינצלו עד תום בכדי להסיר מעליו כל חבלי משמעת.
לחנך כלב, אין הכוונה לאלפו לעבודה, גם לא להפכו לכלב קרקס, אלא רק לצפות ממנו להתנהגות הולמת. איננו מנותקים מן העולם, אנו חיים בחברת אנשים אחרים שזכותם המלאה לא לסבול מהתנהגות לא נאותה של הכלבים שלנו הנובחים שלא לצורך, מלכלכים בכל פינה וליד כל עץ רענן ומשאירים עקבות על בגדיהם הנקיים, גם אם רצונם להגיד שלום בלבד.
כלב מחונך לא יעשה כל זאת וכך יזכה להתייחסות נאה יותר מהסובבים אותו ואותנו.
כשאנו רוצים לחנך את הכלב חשוב שנזכור:
- טובה שעה אחת קודם ורצוי להתחיל ככל היותר מוקדם.
- צריך להיות רציניים אתו אך לא קשים מדי. השנאוצר הוא כלב בעל אופי חזק, ולא יתכופף בפני אלימות.
- צריך להיות הוגנים ועקביים. אם איננו רוצים שיעשה משהו, אסור לנו להרשות לו לעשותו אף פעם, כי אחרת לא יוכל השנאוצר להבחין מתי מותר ומתי אסור. לדוגמה: איננו רוצים שיעלה על הספה כשרגליו מלוכלכות, עלינו לאסור עליו לעלות על הספה גם כשהוא נקי.
- כשאתם חושבים שצריך להענישו, עליכם לעשות זאת מיד באותו הרגע ששגה. הכלב צריך לקשור את המעשה עם העונש כדי להבין שטעה ונחוץ, אם כן, שהעונש יהיה מיידי.
הדבר הראשון שצריך לחנך את הגור שבא לביתנו, זה לא ללכלך בבית. השיטה הטובה ביותר כדי להרגיל את הקטן שאת צרכיו עליו לעשות בחוץ, זה להוציאו החוצה לעיתים קרובות מאד, לאחר כל ארוחה וכל שלוש שעות בערך. בהתחלה תראו שכשהוא בחוץ הוא מתאפק ככל שהוא יכול כדי להגיע סוף סוף הביתה ולשחרר באושר את צרכיו (עדיף על השטיח). על כן רצוי להשאירו בחוץ זמן ככל שנחוץ עד שוא עושה את צרכיו ואז לתת לו חיזוק חיובי באמצעות מלה טובה לטיפה או ממתק שאנו מחזיקים בכיס לצורך זה.
כשאנו בבית רצוי להשגיח ככל שיותר. גור שלא יכול להתאפק מתחיל להסתובב מימין לשמאל ולרחרח, אז נתפוס אותו במהירות ונוציאו.
כשנתפוס אותו "על חם" כשהוא כורע לעשות את צרכיו נרים את קולנו ב"לא" רועם ונוציאו מיד החוצה. אם נתמיד בשיטה זו עד מהרה ילמד הגור שכדאי לו להעתיק את בית השימוש החוצה. המלה "לא" צריכה להיות ברורה וחד משמעית ונשתמש בה לכל דבר שנרצה למנוע מהגור לעשות, כמו כרסום השטיח, עקירת הצמחים, פירוק הכריות ובעצם כל מה שכיף לעשות בעיניו של השנאוצר שלנו.
פקודה אחרת שחשוב שהגוף יכיר היא "אליי" או "בוא". בתחילה כשהוא מתמהמה מלהגיע אל תכעסו עליו ובשום אופן אל תענישו אותו כשיגיע לבסוף. (זה שהוא הגיע זה כבר ניצחון עבורכם, וטוב מאוחר מאשר אף פעם). הגור יקשור את הגעתו אליכם עם עונש ולעולם לא ירצה שוב לבוא. נסו שוב ושוב לשחררו ולהשתמש בפקודה "בוא", אפשר להיעזר בהתחלה ברצועה ארוכה מאד שתהיה קשורה לצווארו, אחרי מתן הפקודה קצרו הרצועה, וקרבו אותו אט אט אליכם ותוך כדי כך חזרו על הפקודה וטפחו על ברככם כדי לעודדו, וכשיקרב הראו לו עד כמה אתם שמחים בקרבתו.
שורות אלה הן מעט מקצה המזלג בחינוך, ובעצם אין גבול לדברים שאנו יכולים לחנך את כלבנו לעשות (כל עוד הדבר אינו מעל ליכולתו או נוגד את טבעו), לא לבקש אוכל ליד השולחן, לא להיכנס לחדרי השינה, או להביא נעלי בית ועיתון לראש המשפחה...כן אם זה דווקא מה שאנו רוצים נשיג זאת אם נדגול בשיטת לימוד נכונה, ניעזר בהרבה סבלנות והכי חשוב, ניתן לכלב את כל התשבחות כשזה מגיע לו. בסופו של דבר ההנאה מהיות הכלב מחונך, תהיה הדדית!
| < קודם | הבא > |
|---|
